משפטים שאנחנו אומרים לעצמנו לפני
ההתנפלות....
באדיבות רחל גרנות – מרכזת סדנאות
לירידה במשקל
בהרצלייה ובתל אביב
"אני לא אומר/ת דבר לעצמי ,
אני רק מתנפל/ת על האוכל,
אין
אצלי שום דו שיח פנימי,
רואה אוכל וקדימה..."
האמנם? האם אנחנו באמת לא אומרים דבר לעצמנו?
אם כך, הרי אין סיכוי
לשנות את התנהגות האכילה שלנו.
ואולי נוח לנו לא להיות מודעים לשיחה הפנימית
לעיתים באמת קצרה מאוד ולהעלות אותה
למודעות בכדי לשנות.
- ממחר לא אוכל לאכול את האוכל האהוב עלי, את הדברים הטובים, אז ננצל את זה עכשיו. המחשבה הזאת של "הארוחה האחרונה של הנידון למוות..." מראה מה אנחנו חושבים על דיאטה. היא נתפשת כעונש וסבל ואז באמת צריך לנצל את הרגע האחרון למלא מצברים... אבל, אם הכול מותר – אז אפשר לנטרל את העוקץ של מחשבה זו.
- כבר הלך היום, אז אם כבר אכלתי, אז
קדימה...אני קוראת למחשבה הזו אבי אבות הטומאה. היא זו שמכשילה כל כך רבים
וטובים. והיא יכולה להתחיל מאכילה סתמית של ביס מעוגייה, טעימה של בורקס.
ושוב, הכול מותר וגם אם חרגנו במעט, לא קרה כלום, לחזור מיד למסגרת.
- בלאו הכי לא ירדתי השבוע – אז מה? האם זה
אומר שעלי לפצוח בחגיגת זלילה?
- ירדתי יפה, אז אפשר להשתולל מעט – מה
לומר, כל הדרכים מובילות למקרר....
- אני אוכל רק עוגייה אחת – ומי אומר זאת?
זה שתמיד הולך לאם כבר... ואולי כדאי לתכנן קצת יותר ריאלי. האם זה מציאותי
שנאכל רק עוגייה אחת? ולא עדיף יותר עוגיות שאכלתי בזכות ולא הרבה עוגיות
שאכלתי תחת מחאה?
- כמה זמן אפשר לסבול" נכון, אי אפשר.
אז לכן, בואו נבנה תפריט שניתן לחיות איתו בשלום.
- רק עכשיו... ואחר כך, אם כבר?
- אני רוצה לטעום מהכול... והלוואי וזה היה
נגמר בטעימות... וחשוב לזכור, שאין אפשרות לאכול הכול. אז בואו נבחר את
הדברים שאנחנו באמת רוצים .
- מי יודע מתי אהיה במסעדה הזו בפעם
הבאה...ושוב, בהמשך למחשבה הקודמת, הרצון לאכול מהכול. ואיך לנטרל מחשבה זו,
הרי אין מישהו שיכול לאכול את הכול. הפעם הזו אבחר את המנה הזו, וכן, ניתן
לחזור למסעדה הזו גם בעוד זמן.
- אני יודע/ת לחזור למסגרת, זה בסדר.. –
מכירים את אלה שהפסיקו לעשן לפני עשור וכך מרגיעים את עצמם. המחשבה הזו
"מאפשרת" לנו להשתולל. אבל, בואו נשאל את עצמנו מה משמעותה של השתוללות.
האם באמת ניהנה מהאכילה הזו גם כמה דקות אחרי שנסיים? ומדוע בעצם אנחנו
זקוקים לאכילה ללא גבולות? זו יכולה להיות שיחה מעניינת. ואגב, בין לא לאכול
או לאכול רק חסה ובין לאכול כמויות מוגזמות, יש הרבה אפשרויות ביניים.
- לא בא לי לשים לב, כן, זה לעיתים מעייף
להיות מודע. וכן, זה בסדר לחרוג ולצאת מהמסגרת. אבל, בואו נעשה זאת במודע ולא
מפני שנוח באותו רגע. ונדע שהארוחה הבאה כרגיל.
- אני רעב/ה. זה מהבטן ולא מהראש – באמת? כדאי לבדוק את עצמנו. זה מדהים כמה מעט אוכל אנחנו צריכים פיזיולוגית.
ומה המשפט שאת/ה אומר/ת לעצמך?
ומה המשפט המתקן?
רחל גרנות היא יועצת תזונה, מרכזת סדנאות
לתזונה וירידה במשקל.
בעלת תואר שני בחינוך לבריאות מאוניברסיטת קליפורניה
בארה"ב
ועוסקת בנושא מזה שלושה עשורים. כתבה טור במוסף "שלך" בעיתון ידיעות
אחרונות. פרסמה שני ספרים בנושא: "לאכול ולרדת עם רחל גרנות" בהוצאת
ידיעות אחרונות, הספר השני מיועד לילדים "מועדון המנצחים", נכתב יחד עם
סמדר שיר
בהוצאת ידיעות אחרונות.
לינק לאתר :
טלפון ללקוחות אונליין בירורים
קביעת תורים : 073-207-2207
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה